יצר ההרפתקנות והסקרנות הטבעית שבו, יחד עם אהבתו לים, חיברו אותו לעולם הגלישה. את האהבה לים והגלישה ספג כבר מגיל צעיר מסבא משה. מגיל 3 כבר היה על גלשן ועד לגיוסו לצבא גלש גלישת רוח. אחרי הצבא, בטיול בסרי לנקה, התחיל ללמוד גלישת גלים ולימים הפך את הגלישה מתחביב למקצוע, כשנהיה מדריך מקצועי במועדון הגלישה "Surf Cycle" ברשותו של גיל הורוביץ.

​

החיבור לילדים במועדון היה טבעי, וזה קרה בשנייה אחת, כאילו היה שם תמיד.

עידו האמין בחינוך הדור הצעיר לאהוב את הים וספורט ימי והיה שותף לצמיחת דור צעיר של גולשים ומדריכי גלישה.

הוא הדריך מאות ילדים במסגרת תוכנית המנהיגות הימית בשיתוף עם עיריית קריית ים ובתי הספר, בה ילדי כיתות ו' זכו לחוות גלישה כחלק מתוכנית הלימודים.

המועדון היה חלק בלתי נפרד מעידו ועידו חלק בלתי נפרד ממנו. במועדון, עידו הרגיש מאושר, ממש בפסגת העולם.

​

את שירותו הצבאי עשה עידו בפלוגה המסייעת של חיל השריון. לאחר הטירונות והאימון המתקדם, שירת בגדוד 71 בחטיבה 188 עד שיצא לקורס מ"כים וחזר לפקד בגדוד 75 בחטיבה 7. עם תחילת מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, עידו גויס למילואים בצו 8 וכבר באותה שבת עלה לצפון. הוא שירת בגדוד המילואים 9232, תחת חטיבה 679.

לאחר חמישה חודשים של לחימה, יצא להפוגה קצרה וגויס שוב בחודש אפריל והפעם לעזה.

את ליל הסדר עוד הספיק לחגוג בבית עם משפחתו ובבוקר ערב חג שני, חזר לעזה, ממנה לא שב.

לאחר מותו ובהתאם לרצונו של עידו, נתרמו איבריו, מעשה שכל כך אפיין את פועלו היומיומי לעזור לזולת.