כותבים לזכרו של עידו

חבר יקר, אני כותב את המכתב הזה מתוך כאב עמוק בלב, לזכרך ולזכר כל הטוב שהבאת לעולם הזה. החיוך הרחב שלך תמיד היה מקור אור לכולנו. הייתה לך את היכולת המופלאה להעלות חיוך על פני כל מי שפגשת. אתה לימדת אותי לגלוש, לא רק על הגלים אלא גם בחיים. עם סבלנות אין קץ ואהבה ללא תנאי, הקדשת את זמנך וכוחותיך כדי ללמד אותי. אני זוכר איך תמיד היית מביא לי את הגלשן שלך, רק כדי שאני אוכל לגלוש איתך. הנדיבות שלך הייתה אינסופית. אתה נתת בלי לבקש תמורה, תמיד מתוך אהבה אמיתית וחום לב. האושר שלך היה אמיתי ופשוט. זה היה אושר שנבע מהיכולת שלך לשמח אחרים. אני מודה לך על כל הרגעים היקרים ועל כל מה שלמדתי ממך. הלב הטוב שלך והחיוך הרחב שלך יישארו תמיד בזיכרוני, כמקור להשראה וכמודל לאהבה ולחברות אמתית. נוח על משכבך בשלום, חבר יקר. תמיד תישאר בליבי .

עידו, אח שלי היקר הסיפור התחיל אי שם בחוף מבודד בסיני, במקרה היינו שם רק אני ואתה לבד בחוף, קמנו באחד הבקרים לראות את הזריחה ,עם כוס קפה שחור. ומיד התחילה עוד שיחה אחת מאין ספור שיחות שלנו. דיברנו על מה נעשה אחרי אילת, אתה כבר היית עם כרטיס כיוון אחד לטיול במזרח, וברגע שהבנת שאני לא תכננתי כלום לאחרי השנה הראשונה באילת, החופשה הזאת בסיני הפכה למסע שיכנוע שלך, שאני חייב להצטרף אלייך לטיול . וכמובן שעם העקשנות האופיינית לך, הצלחת לשכנע אותי, בלי הרבה מאמץ. חזרנו מסיני, וכל אחד המשיך לדרכו עד שניפגשנו בהמשך. אתה עלית על טיסה למזרח ואני חזרה לשלושה חודשים אחרונים באילת, לעבוד כמו חמור כדי להצטרף אלייך. ואז אחרי כמעט שלושה חודשים, שכבר טיילת עם דשה ,הגשמנו את השיחה ההיא בסיני ונפגשנו בויאטנם . ושוב אותו הסיפור ,אתה משכנע אותי לעשות משהוא, שבחיים לא הייתי חושב ,ולא הייתי עושה , וזה לעשות את ויאטנם ,על אופנוע. שאין לי רישיון ,ולא נהגתי בחיים על אופנוע לפני כן . זאת הייתה חוויה מטורפת!!! ובלתי נשכחת . אחרי ויאטנם ,המשכנו לקמבודיה, נאפל, והודו. צברנו בכל מקום ומקום חוויות מטורפות ,חברים חדשים, נופים עוצרי נשימה. ראיתי אותנו משתנים, ומתבגרים. ואת הזוגיות המדהימה שלך ושל דשה מתחילה לרקום עור וגידים, ואז אחרי שדשה חזרה לארץ הגיע עוד מסע שיכנוע שלך, אמרת לי דור אתה חייב ללמוד לגלוש גלים בסרי לנקה. וככה בסוף הטיול בלי יותר מידי כסף, שאתה גם מלווה לי לא מעט, הגענו לסרי לנקה ווואווווו אחי איזה מקום מטורף ,הדרך המושלמת לסיים טיול מושלם. וכמובן שעם מורה תותח כמוך למדתי לגלוש, וכל יום עוברים מחוף לחוף וגולשים מהזריחה ועד השקיעה ,כמו שני ילדים מתלהבים ,צוחקים ושרים, ומחפשים כל דרך להוציא את האושר הזה שנמצא בתוכנו באותם רגעים. אחי היקר, רוצה להגיד לך תודה ,תודה על מי שהיית ועל מי שאתה בשבילי . תודה על אין ספור חוויות, שלא יחזרו ,אבל חרוטות לי בראש כאילו הן קרו אתמול . אוהב אותך אחי היקר ואתה תמיד איתי בכל מקום וכל הזמן.

אח שלי אני זוכר שהחלטנו שלוקחים את הגלישה בידים ומתחילים לגלוש זה הייה ממש בתחילתו של החורף באת איתי לקנות את הגלשן הראשון שלי סופט כחול בנהריה בלי לחשוב פעמים קניתי גם חליפה ויצאנו למסע של שני משוגעים וסופה בשעות הבוקר המוקדמות אתה בא לאסוף אותי מעמיסים את הגלשן על הגגון של הרכב שלך דימדומים בחוץ וגשום יום חורפי וגשום אחד כזה של שיא העונה מגיעים לחוף שלימים הפך לבית השני שלך עושים קצת מתיחות ובשיא ההתלהבות קושרים ליש על הרגל ורצים למים אח והים איזה גלים אחי עצומים ים סוער סחף ומכבסות ואנחנו לא חושבים פעמים פשוט נכנסים למים איזה קור בעיקר בגפיים ומתחילים לחתור לכיוון השבירה אחרי שכמובן חיפשנו מאיפה יהיה הכי קל לעבור אותה הים באמת הייה משוגע חתרנו בלי הפסקה והגלים לא מפסיקים להגיע ולזרוק אותנו החוצה ולא ויתרנו אחי נתנו הכל אני מסתכל עליך ואתה עלי מדרבנים אחד את השני נלחמים ומבסוטים על החיים לא מפסיקים לחתור מרימים את הראש ומבינים כמה זה הולך להיות לא קל שנינו קוקים(גולשים מתחילים) עם ספוטים מנסים להגיע לאיפה שכל הפרוים (גולשים מקצועיים) חחח כמה אומץ ונחישות חותרים תנשמה והים הים לא רוצה שניכנס חחח ואותנו זה כל כך לא מעניין כל גל שהגיע הכניס אותנו לפחות ל5-10 שניות מתחת למים שהרגיש כמו נצח הייה סחף חזק שמשך ימינה ולחוף והשבירה השבירה הייתה לפחות 300+ מטרים מהחוף מה שאומר שרק מלחתור לשם אפשר להתעייף ותוסיף לזה ים אחד המשוגעים וסחף עוצמתי חחח ואנחנו כמו שני דפוקים ממשיכים בכל הכוח פעם אתה מלפנים ופעם אני היינו במים לפחות שעתיים שלוש לא התייאשנו נחנו במים מפעם לפעם כמה שאפשר והמשכנו לא אשקר היו רגעים שכל כך רציתי להכנס לשם באותה מידה שבאלי לצאת מהמים חחחח ואז זה הגיע אחי עברנו את המכה הראשונה ואתה צועק לי ״נאור אל תפסיק רק עוד קצת״ ואני אחריך בכל הכוח שכבר אין כי נשברו לי הידיים והכתפיים ולרגע אנחנו בפנים אתה מלפני וממולנו גל ענק אני זוכר שהרמתי את הראש וראיתי אותו בא אלינו ידעתי שזה הסוף שאותו אני כניראה לא אספיק לעבור ואתה 5 צעדים מלפני לא הרבה אבל בדיוק מה שהייתה צריך כדי לעבור אותו ואני איזה מכבסה(גלגולים של טביעה) בלעתי מים ונסחפתי כל כך רחוק רגע אחד אתה מולי ברגע השני אין אותך עפתי כל כך רחוק וכל כך חזק שנקרע לי הליש(החוט שמחבר בין הגלשן לרגל) ומצאתי את עצמי בלב הסערה שותה מכבסה אחרי מכבסה מוציא את הראש לוקח נשימה בקושי ובום עוד מכה שוב מתחת למים חחח מנסה לשחות ומבין שאין לי יותר מידי יד בדבר מחליט לשחרר ולשמור את האנרגיה לצלילות בין גל לגל שנשבר עלי צפתי ונסחפתי בסופו של דבר לחוף זאת הייתה אחת החוויות המפחידות שלי עם הים יצאתי וכבר חיכו לי כמה גולשים מפוחדים על החוף שמצאו את הגלשן שלי שהגיע הרבה לפני חחח התיישבתי על החוף שבור אבל מסופק ואחרי כמה דקות ראיתי אותך על גל בדרך אלי עפתי עליך יצאת אלי ועם חיוך ענקי ואמרת לי בהיתלהבות ״ראית ראית איך עליתי על הגל הזה״ חחח ״אחי ברור שראיתי יא תותח״ צחקנו שהיינו במים מלא זמן והצלחנו להכנס פעם אחת בקושי עלינו למועדון שלימים הפך להיות מקום העבודה האהוב עליך הבאת את הפקל מהרכב שעשית לנו תה שקנית בשוק ופייסל ככה לאווירה ישבו על החוף מפורקים ודיברנו על החיים מה עובר עלי ומה איתך תמיד מצאנו איזה נושא לשיחה ואחרי הפסקה קצרה חזרנו למים לסשאן שני כי רק ככה לומדים או לפחות רק ככה אנחנו . אוהב אותך אחי כמה שאתה חסר לי ! לצערי בגלגול חיים הזה לא אפגוש אותך יותר ואין בזה נחמה