במלאות 30 ימים
אחי,
אני מתגעגע אליך.
אני לא מצליח לקבל את זה שהישיבה שלנו עם דשה וליר לפני שטסתי זאת הייתה הישיבה האחרונה שלנו.
אנחנו רק חודש בלעדייך. וזה נורא.
אני רוצה אותך לצידי,
המשפחה צריכה אותך,
אני צריך אותך.
אני צריך שתנחם אותי על האובדן שלך.
קיוויתי שעוד שנים בודדות כבר אהיה דוד לילדים שלך.
איך אני אביא ילדים לעולם שלא יפגשו את דוד עידו. איך אני מלמד אותם בכלל מי היית?
תמיד דמיינתי אותנו, את שלושת האחים, יוצאים לחגוג ביחד, נוסעים לאילת ולחו"ל, מרחיבים את המשפחה עם המשפחות הקטנות שלנו, הופכים את משפחת אביב לשבט אביב. וחודש אחרי ששקדי נהיה חוקי אתה הלכת לתמיד.
אני מקווה שהזמן באמת יעשה לנו טוב אבל כרגע אני עדיין תקוע ב28.4 ועדיין איכשהו מקווה למצוא פתרון למצב האכזרי הזה.
לא יכלתי לבקש אחים טובים יותר ממך ומשקד.
שבט אביב יהיה, אבל הוא יהיה קטן יותר ועם חור ענק בלעדייך.
אני לא שוכח להגיד לך תודה על 23 שנה, אז תודה אחי על הכל.
אוהב אותך